<h1>הרוקח סימן רע"א</h1>
<h2>דף ד:</h2>
לאחר חצי היום י"ד אסור חמץ מן התורה בפ' א' דפסחים אך ביום הראשון שאור וכו' אך חלק.
מותר לישראל ליתן מעות לשפחתו בערב הפסח אעפ"י שהיא תקנה בשעת איסורו חמץ ותאכל דדמי להא דאמרי' בריש פר' בתרא דע"ז (דף ס"ג) אומר אדם לחמריו ולפועליו צאו ושתו בדינר זה ואין חושש משום יין נסך ואם אמר צאו ושתו ואני פורע אסור.
<h2>דף ה.</h2>
בזכות בעירת חמץ יבער את עשו דכתיב אך ביום הראשון תשביתו שאור וכי ראשון הוא והלא י"ד הוא אלא בזכות זה אני מבער את עשו ויצא הראשון אדמוני איך נחפשו עשו ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו כי ה' דבר.
<h2>דף כא.</h2>
זמן אכילה בי"ד קיימא לן כר' יהודה דאמר אוכלין כל ד' ותולין כל ה' ושורפין בתחלת ו' הכי פסקינן בפ"א דפסחים (דף י"א) משום גזירה יום המעונן. כל שעה שמותר לאכול מאכיל לחיה ולבהמה ולעוף ומוכרו לנכרי כבית הילל. חרכו לפני זמנו אמר רבא מותר בהנאה לאחר זמנו. לאחר שיאכל יבער בחצרו חמצו שאסור בהנאה כדאמרי' בפ' כל שעה (דף כ"א) עבר זמנו אסור בהנאה. המקדש מו' שעות ולמעלה אפי' בחיטי קורדנייתא אין חוששין לקדושיו. ולא יסיק בו תנור וכירים.
היה מהלך במדבר מפרר וזורה לרוח היה מהלך בספינה מפרר ומטיל לים ותניא נ"ה במדבר מפרר וזורה לרוח בספינה שוחק ומטיל לים. היה אוכל ונחסר לחמו ולוה ככרות פורע לו לאחר הפסח ואין זה חמץ שעבר עליו הפסח שאינו בעין ודמי להא דאמרי' בריש פ' בתרא דע"ז (דף ס"ב) דבי ר' ינאי אוזיף פירי מעניי שביעית ופרעי בשמינית ופסק ר"י יאות הן עבדין הרי אע"ג דבשביעית אסור לפורעו בשמינית שרי ה"נ כן לגבי חמץ ואם לא פרעו נקרא גזלן.
לאחר כל אכילתו וביעורו יבטל החמץ אע"פ שביטל מבער ויאמר כ"ח דאיכא בבית' הדין ליבטל מרשותי ולהוי כעפרא ויאמר בכל לשון שירצה. מי שיש לו שכר ימכור דתנן (מ"ב ע"א) אלו עוברין בפסח כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי וזיתום המצרי ועמילן של טבחין וקולן של סופרין. כל מחמצת לא תאכלו לרבות פירורין. אם יש לאדם על מכתו חיטים לעוסות יסירם שמא מחמיצות כדאיתא בפרק כל שעה (דף ל"ט). ירושלמי מלוגמת הנתחמצה ואחר כך נסרחה זקוק לבער. המוסיף דבש מזוייף בסלת צריך לבער. חומץ שנתנו בכלי שאור שיתחמץ או כבשים או ירקות מבושלים שבכלי ונותנין בשולי הכלי מעט שאור שיתחמצו הירקות צריך לבער. ומטהר כל כליו לאחר אכילתו ויצניעם במקום המוצנע אחר שיפשופו.
<h2>דף ל.</h2>
חמץ שעבר עליו הפסח של ישראל אסור בהנאה ומסיק בפ' כל שעה כי קאמר רבי שמעון הני מילי בעיניה אבל על ידי תערובת מותר משום הכי קדירות חרס מותר לשהותם אבל שכר שעיקרו חמץ אסור לשהות. ופסיק רבא כר' שמעון. חמץ בזמנו אמר רבא הילכת' בין במינו בין שלא במינו במשהו אסור כרבי. וצריך אדם לבדוק מלחו ותבלין ופלפלין שלא יהיה בהן חיטין מלוחלחין.
<h2>דף לא:</h2>
חמץ שנפלה עליו מפולת שאין הכלב יכול לחפש אחריו עד ג' טפחים הרי הוא כמבוער כדאמר בפרק כל שעה כרשב"ג. בתוספתא חמץ שנפל בתוך הבאר הרי הוא כמבוער.
